מרבצי פיריט הם בעיקר אנדוגניים; בנוסף, גם גופרית ברזלית, שנוצרה על ידי שקיעת פחם- גופרית, ראויה למחקר. גופרית במאגמה קיימת בכמויות גדולות בעומק כדור הארץ, עוד לפני התמצקות. כאשר מאגמה חודרת לקרום, הלחץ המופחת גורם להפרדת הגופרית. ברזל גופרתי ידוע גם בשם פיריט, פירוטיט ומרקסיט. גבישי הפיריט הנפוצים ביותר הם משושה, מתומן ומחומש. לגבישים משושה יש פסים עדינים על פניהם.
ברזל גופרתי, הידוע גם כגופרית ברזל, משפר גופרית או פיריט, הוא עפרה שנכרה באופן טבעי. הוא מכיל 45-50% גופרית ו-45-50% ברזל, מה שהופך אותו ליעיל ביותר בהגדלת הגופרית. הוא משמש בדרך כלל להגברת הגופרית ביציקות והוא יעיל גם בתחומים רבים לזיהום סביבתי ולטיפול בשפכים. עם זאת, כאשר משתמשים בו לזיהום סביבתי או לטיפול בשפכים, לרוב הוא נמעך לאבקה של סביב 325 או 200 mesh, שהיא יעילה יותר, אך אינה מתאימה לטיפול בשפכים. לכן נדרשים גדלים שונים של חלקיקים למטרות שונות.
גופרית ברזלית, המיוצר על ידי התכה של פיריט בכבשן חשמלי, מכילה בדרך כלל תכולת גופרית של 23-35%, יחד עם יסודות קורט אחרים. צבעו של גופרתי ברזל זה שונה גם מזה של גופרית ברזל. בעוד שסולפיד ברזל הוא בדרך כלל צהוב, גופרית ברזל הוא בדרך כלל אפור-כסף, עם גדלי חלקיקים בדרך כלל נעים בין 10-50 מ"מ. יתר על כן, גופרית ברזל משמשת בדרך כלל רק ביציקות. מכיוון שגופרית ברזל מותכת בכבשן חשמלי, יש לה טוהר גבוה יותר. לכן, כאשר מבחינים בין גופרית ברזל לסולפיד ברזל, ניתן להשתמש בצבע, בתכולה ובמחיר כדי לקבוע את ההבדל.